(מקור המשפט, קיצור לקוטי מוהר”ן, רסא)

הַהִתְרַחֲקוּת הִיא תְּחִלַּת הַהִתְקָרְבוּת
הַיְנוּ, כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ
אֲזַי עַל פִּי רֹב בָּאִים עָלָיו דִּינִים וְיִסּוּרִים וּמְנִיעוֹת רַבּוֹת וַעֲצוּמוֹת
וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ מְרַחֲקִין אוֹתוֹ
אֲבָל כָּל זֶה לְטוֹבָה בִּשְׁבִיל הִתְקָרְבוּת
וְצָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וּלְהִתְגַּבֵּר וּלְהִתְאַמֵּץ וְלַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן הַזֶּה
שֶׁלֹּא יִתְרַחֵק חַ”ו עַל־יְדֵי הַיִּסּוּרִים וְהַמְּנִיעוֹת וְהַהִתְרַחֲקוּת
וְאַל יִטְעֶה בְּעַצְמוֹ לוֹמַר, שֶׁמַּרְחִיקִין אוֹתוֹ חַ”ו
רַק יֵדַע וְיַאֲמִין שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו הַכֹּל לְטוֹבָתוֹ
כְּדֵי שֶׁיִּתְגַּבֵּר לְהִתְקָרֵב יוֹתֵר
כִּי הַהִתְרַחֲקוּת הוּא רַק בִּשְׁבִיל הִתְקָרְבוּת.